הכרעת דין בתיק ת"פ 2004/06

האישום

1.         הנאשמים מואשמים בביצוע העבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) המפנה לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - " החוק"); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452(א) לחוק; סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק.

2.         על-פי האמור בכתב האישום, שכר המתלונן חלק מחנותה של פלונית ופתח בה מספרה. המזל לא האיר לו פנים והוא נאלץ לעזוב את המספרה, כשהוא נותר חייב לפלונית 5,000 ש"ח.

            פלונית חזרה ופנתה למתלונן לשלם את חובו, אך המתלונן לא סילק את חובו לפלונית.

            ביום 29.6.2004 נכנסו הנאשמים למספרה, שבה החל המתלונן לעבוד, וטרקו אחריהם את הדלת בכוח. הנאשם 1 דרש שהחוב לפלונית יסולק לאלתר. המתלונן השיב שאין לו כסף וביקש להתקשר לאשתו כדי שתביא עמה כסף. המתלונן ניסה להתקשר למשטרה. כשראה זאת הנאשם 1 חטף את הטלפון, הטיח אותו ברצפה ושבר אותו. הנאשם 1 התנפל על המתלונן והכה אותו בפניו ובצלעותיו, כאשר הוא ממשיך לדרוש את הכסף. במהלך התקיפה נטל המתלונן מספריים לגונן על עצמו. בתגובה הרים הנאשם 1 את חולצתו והראה לו שהוא נושא אקדח, תוך שהוא מאיים על המתלונן באומרו: "אני יורה בך אם תיגע בי". כל אותה עת עמד הנאשם 2 בתוך החנות בסמוך לדלת הכניסה. בטרם צאתם מהמספרה איימו הנאשמים על המתלונן במילים אלה: "עכשיו אנחנו יודעים איפה אתה גר, איפה האשה שלך ואיפה הילדים שלך" ודרשו מהמתלונן כי הכסף ישולם עד למחרת היום.

            למחרת היום, ביום 30.6.2004, בעקבות התקיפה האמורה ובשל פחדו הרב של המתלונן שילמה אשתו של המתלונן לפלונית סך של 1,000 ש"ח.

            עקב התקיפה נחבל המתלונן בפניו ובחזהו.

הראיות

3.         מטעם המאשימה העידו עודד לוי, סייר במשטרת ישראל, שהגיע לזירה כשלוש שעות לאחר האירוע, המתלונן, אשתו נטלי, יוסף דהאן, שהמתלונן סיפר אותו בעת קרות המקרה, רס"מ אייל רון, שגבה את ההודעות נ/1 - נ/3 מהמתלונן ושני הנאשמים. כמו כן, הוגשו מטעם המאשימה הודעותיהם של הנאשמים (ת/1-ת/2), דו"ח פעולה של הסייר עודד לוי (ת/3) ומסמכים רפואיים המתעדים את הטיפול הרפואי שקיבל המתלונן (ת/4). מטעם ההגנה הוגשו ההודעות שמסר המתלונן במשטרה.

עדות המעורבים בפרשה

4.         עדותו של עודד לוי היתה קצרה. הוא העיד, כי כאשר הגיע למספרה, המתלונן נראה מפוחד, הזיע כולו והתקשה לתקשר עם הסובבים אותו.

5.         בעדותו של המתלונן נתגלו סתירות בין תוכן דבריו במשטרה לבין הדברים שאמר מעל דוכן העדים. יחד עם זאת, ניתן לומר שהגרעין הקשה של עדותו לא נסתר גם מעל דוכן העדים. נראה שהוא עדיין חווה את אותו אירוע טראומתי (ראו, למשל, עמוד 16 לפרוטוקול). המתלונן חשש פן תיוודע כתובתו הנוכחית, שמא יבולע לו. סבורני כי החוויה הטראומטית של האירוע האלים גרמה למתלונן לבלבול בעת שמסר את הודעותיו במשטרה ביום המקרה ולמחרתו. אין תימה, כי גם בעת שעמד על דוכן העדים לא זכר במדויק את פרטי האירוע במספרה, כך שנפלו סתירות בין דברים שאמר בחקירתו במשטרה לבין הגרסה שמסר בבית המשפט. למשל, בעדותו הראשית הנאשם היה בטוח שהחזיק במספריים בעת שהנאשמים נכנסו למספרה. לעומת זאת, כאשר נחקר בחקירה נגדית התערער בטחונו והוא לא היה בטוח אם החזיק במספריים בעת שהנאשמים נכנסו למספרה או שנטלם לאחר מכן; האם חפף ליוסף דהאן את שערו או שגזר את שערותיו. יחד עם זאת, יש לזכור כי הנאשם 1 חיזק את גרסת המתלונן כי החזיק במספריים בעת שהנאשמים נכנסו למספרה. אני מקבל את גרסת המתלונן כי לא איים עם המספריים על הנאשם 1. מהטעמים האמורים, אינני נותן ערך רב לסתירות בין הודעותיו במשטרה לבין תוכן דבריו באולם בית המשפט. עוד יצוין כי לחלק מהסתירות נתן המתלונן הסבר. למשל, בהודעותיו במשטרה הוא מתנסח בלשון רבים, אך בעדותו הבהיר עניין זה, באומרו כי כך מתבטאים בשפה הצרפתית שהמתלונן שולט בה (ראו גם דברי המתורגמנית, בעמוד 37 לפרוטוקול). הכוונה בהודעות המתלונן במשטרה אמר המתלונן כי שני הנאשמים הכו אותו בעוד שבעדותו בבית המשפט אמר כי רק הנאשם 1 תקף אותו ואילו הנאשם 2 עמד בפתח המספרה. לעומת זאת, אינני מקבל את טענת המתלונן כי רס"מ אייל רון לא הבין אותו ורשם מפיו דברים שאותם לא אמר. המתלונן שולט בשפה העברית, הגם שאין הוא שולט בכל רזיה. מכל מקום, מהראיות השתכנעתי כי יש למתלונן ידע מעבר לידע בסיסי בשפה העברית. רס"מ אייל רון העיד, כי בניגוד לטענת המתלונן, הוא לא היה יכול לתקשר עמו בשפה הצרפתית ובשפה הערבית שבהן המתלונן שולט. אייל רון שולט, כעולה מעדותו, רק בשפה נוספת והיא השפה האנגלית. עוד הוסיף אייל רון כי אם היה צורך בדובר השפה הצרפתית או השפה האנגלית היה נעזר בהם לגבות את הודעות הנאשם, מה שלא היה במקרה זה.

6.         לדברי המתלונן בחקירתו הראשית, ביום המקרה, בעת שסיפר את יוסף דהאן, נכנסו שני אנשים מאד תוקפניים. אחד טרק את הדלת, שהיתה פתוחה, בחוזקה ונשאר לעמוד לידה (אין מחלוקת כי הכוונה לנאשם 2), כדי למנוע כניסת אנשים למספרה. המתלונן הוסיף כי הדלת של המספרה תמיד פתוחה. הבחור השני (שגם לגביו אין מחלוקת כי הכוונה לנאשם 1) פנה למתלונן ולאחר שווידא את זהותו דרש שישלם את החוב שחב לפלונית בסך 5,000 ש"ח למחרת היום. המתלונן חפץ להזעיק את המשטרה, אך הנאשם 1 חטף ממנו את מכשיר הטלפון, זרק אותו לרצפה ושבר אותו. הנאשם 1 נתן אגרוף בחזהו של המתלונן, כשהוא חוזר על דרישתו שהמתלונן ישלם את הסכום האמור. כמו כן, חבט הנאשם 1 בלסתו של המתלונן. מהפגיעה בשיניו ירד למתלונן דם משיניו. כמו כן, כתוצאה מהמכות שהכה נאשם 1 את המתלונן, סבל הלה מכאבים בצלעותיו.

            המתלונן שסיפר את יוסף דהאן, אחז בידיו מספריים. ייתכן שהנאשם 1 חשב שהמתלונן עומד לפגוע בו עם המספריים, ובתגובה עשה הנאשם תנועה של שליפה של הנשק שהיה בכיסו בלווי תנועה מאיימת. לאחר שהנאשמים עזבו את המספרה המתלונן, שהיה בהלם, טלפן לאשתו והיא הזמינה משטרה. לאחר המקרה ולאחר שהמשטרה הגיעה סר הנאשם לבית חולים ולמשטרה. עקב פגיעותיו הגופניות, נאלץ המתלונן להעדר מעבודתו במשך שבועיים, מאחר ולא היה מסוגל לעבוד עקב הכאבים מהם סבל.

            כל האירוע ארך כחצי שעה.

            בהתייחסו לנאשם 2, העיד המתלונן חד משמעית כי הלה לא פגע בו ולא נגע בו, וזאת חרף דברים שאמר במשטרה.

7.         נטלי שריקי, אשתו של המתלונן, ספרה כי לאחר המקרה שוחחה עם המתלונן שסיפר לה כי הוכה. לאחר מכן, קיבלה נטלי שיחת טלפון שבה נאמר לה כי בגלל שיחת הטלפון עליה לשלם 6,000 ש"ח, עד למחרת בצהריים. העדה פחדה ולמחרת יצרה קשר עם פלונית ושילמה לה 1,000 ש"ח. גם העדה היתה אחוזת פחד בעקבות השיחה עם המתלונן ובשיחתה עם פלונית הרבתה לבכות.

8.         בניגוד למתלונן, העד יוסף דהאן הטיב לתאר את התקרית, משום שהיה צופה מהצד. יוסף דהאן לא היה נסער בשעת המעשה ולאחריו, ולכן יש לתת את המשקל הראוי לעדותו. ויודגש, סבורני כי המתלונן דובר אמת, אך ברור שלא זכר היטב את האירוע, הואיל והיה נסער ובטראומה. לפיכך, יוסף דהאן, אשר רק צפה בנעשה, יכול היה לתאר ביתר דיוק את האירועים במספרה מעת שהנאשמים נכנסו אליה.

            העד אישר כי בא למסור עדות במשטרה שלא מרצונו ובכך סתר השערות של ההגנה על קשרים בינו לבין המתלונן ושלכן נחלץ לעזרתו.

            גרסתו של יוסף דהאן היא כי בעת שהמתלונן חפף את שערו נכנסו למספרה שני אנשים, שטרקו בחוזקה את הדלת. אחד מהשניים (הנאשם 1) הכה את המתלונן באגרופים ובבעיטות בעוד האחר עמד בצד פאסיבי (הנאשם 2). יוסף דהאן ביקש מהנאשם 1 לחדול, והלה אמר לו שלא להתערב. כעבור מספר דקות ביקש הנאשם 1 מהמתלונן כי יטלפן לאשתו ויבקש ממנה להביא כסף וכי אם לא ייעשה כן "מה שהוא מקבל עכשיו זה כלום לעומת מה שצפוי לו". הנאשם 1 לקח את הטלפון והכה בו עם השפופרת ובכך גרם לשבירתו. הנאשם 1 המשיך לחבוט במתלונן ואמר לו כי עליו להביא למחרת היום 5,000 ש"ח ולא "ימצאו את אשתו וילדיו". גם יוסף דהאן אישר כי כשנכנס למספרה, הדלת היתה פתוחה והנאשמים הם שסגרו את הדלת של המספרה. בעת שהוכה גונן המתלונן על עצמו ודם זב מפניו. יוסף דהאן לא זכר אם המתלונן החזיק מספריים בידיו. לנאשם 1 היה אקדח. הנאשם 1 לא שלף את האקדח, אך עשה תנועה לימין, למקום בו היה האקדח על גופו. נכון שיוסף דהאן מסר גרסה שונה לגבי המקום שאליו נדרש המתלונן להביא את הכסף, אך אין בסתירה זו בינו לבין דברי המתלונן, כדי להעלות או להוריד, כפי שגם יוסף דהאן אמר: "זה לא משמעותי אם זה חנות דגים או מספרה".

            משנשאל יוסף דהאן באיזה תנוחה עמד הנאשם 2 ליד הדלת לא זכר זאת.

9.         הנאשם 1 גימד בעדותו את אשר התרחש במספרה. לדבריו אכל ב"פינתי" עם הנאשם 2 וביקש ממנו להצטרף אליו. הנאשם 1 קבע בבוקר עם נטלי והמתלונן להיפגש ליד הדואר המרכזי. כאשר הגיעו למספרה פתחו את הדלת והמתינו שהמתלונן יסיים לטפל בלקוחות. היה במספרה אדם שהמתלונן חפף את שערו וייבש אותו. הנאשם 1 שאל את המתלונן מדוע הוא ואשתו "עובדים" עליו. בתגובה התנפל המתלונן על הנאשם 1 ונטל מספריים בידו. המתלונן הרים מספריים אך נמלך בדעתו וזרק אותם הצידה.